לא קיים מידע רב על השימוש באספירין על מנת לטייב רמת חיים גבוהה ועצמאית בקרב מבוגרים ולא ברור האם נטילה יום-יומית של אספירין במינון נמוך למשך 5 שנים תאריך את משך הזמן ללא מחלות בקרב קשישים בריאים.
עוד בעניין דומה
בין השנים 2010-2014, החוקרים במאמר זה רשמו קשישים המתגוררים בקהילה באוסטרליה וארה"ב בני 70 ויותר (או בני 65 ויותר כשמדובר בשחורים והיספניים בארה"ב) שלא סבלו ממחלה קרדיווסקולרית, שטיון או נכות גופנית. המטופלים הוקצו באקראי לקבל 100 מ"ג ליום של אספירין או אינבו פומי. נקודת הסיום העיקרית למחקר הייתה מוות, שטיון או נכות גופנית מתמשכת. נקודות הסיום המשניות למחקר זה כללו כל אחת מנקודות הסיום העיקריות בנפרד וכן אירוע משמעותי של דמם.
סך כולל של 19,114 אנשים בגיל חציוני של 74 שנים נרשמו למחקר, מתוכם 9,525 הוקצו באקראי לקבל אספירין ו-9,589 הוקצו באקראי לקבל אינבו. סך של 56.4% מהמטופלות היו נשים, 8.7% היו ממוצא לא לבן ו-11.0% דיווחו על שימוש קבוע וסדיר באספירין קודם למחקר.
המחקר נפסק לאחר זמן מעקב חציוני של 4.7 שנים בעקבות חוסר תועלת לטיפול מתמשך באספירין בהתחשב בתוצאים העיקריים. שיעורי התמותה, שיטיון או נכות גופנית מתמשכת עמדו על 21.5 מקרים ל-1,000 שנות אדם בקבוצת האספירין ו-21.2 מקרים ל-1,000 שנות אדם בקבוצת האינבו (יחס סיכונים 1.01, רווח בר-סמך 95%: 0.92-1.11, p=0.79).
שיעור ההיענות לטיפול המוקצה עמד על 62.1% בקבוצת האספירין ו-64.1% בקבוצת האינבו בשנת המחקר האחרונה. לא נראו שינויים משמעותיים בין הקבוצות גם ביחס לתוצאים המשניים של מוות מכל סיבה (12.7 מקרים ל-1,000 שנות אדם בקבוצת האספירין ו-11.1 מקרים ל-1,000 שנות אדם בקבוצת האינבו), שיטיון או נכות גופנית מתמשכת. שיעור אירועי הדמם המשמעותיים היה גבוה בקבוצת נוטלי האספירין (3.8% לעומת 2.8%, יחס סיכונים 1.38, רווח בר-סמך 95%: 1.18-1.62, p<0.001).
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
