מטה-אנליזה זו בוצעה במטרה לבסס את היעילות ההשוואתית בין מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (selective serotonin reuptake inhibitorsי, SSRIs) לבין מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (serotonin-norepinephrine reuptake inhibitors, SNRIs) בקרב קשישים.
עוד בעניין דומה
בוצעה סקירה שיטתית של נתונים לגבי תגובה חלקית (ירידה של 50% לפחות בציון הדיכאון בהשוואה לנקודת הבסיס) ובטיחות תרופתית (סחרחורות, ורטיגו, סינקופה, נפילות, אובדן הכרה) בקרב אוכלוסייה בגילאי 60 ומעלה. נערכה מטה-אנליזה של תוצאי היעילות והבטיחות.
15 מחקרים מבוקרים עם הקצאה אקראית (RTCs) נמצאו מתאימים להיכלל במטה אנליזה. התרופות שנבדקו היוי ציטלופרם (Citalopram – Cipramil, Recital), אסיטלופרם (Escitalopram – Cipralex, Esto), פרוקסטין (Paroxetine – Parotin, Paxxet, Seroxat), דולוקסטין (Duloxetine – Cymbalta, Yentreve), ונלפאקסין (Venlafaxine – Efexor, Venla, Viepax), פלוקסטין (Fluoxetine – Flutine, Prizma, Prozac) וסרטרלין (Sertraline).
דיווח על תגובה חלקית וסחרחורות הספיקו כדי להיכלל במטה אנליזה. דיווח על תוצאות אחרות היה נדיר.
עבור תגובה חלקית, סרטרלין (סיכון יחסי [RRי]: 1.28), פרוקסטין (1.48) ודולוקסטין (1.62) הראו עליונות מובהקת בהשוואה לאינבו (placebo). התרופות האחרות הניבו RR הנמוך מ-1.20. עבור סחרחורות, דולוקסטין (RR: 3.18) וונלפאקסין (2.94) הראו נחיתות מובהקת בהשוואה לאינבו. סרטרלין היה עם הסיכון הנמוך ביותר לסחרחורות (RR: 1.14), ואחריו פלוקסטין (1.31). ציטלופרם, אסיטלופרם ופרוקסטין היו עם סיכון שנע בין 1.4 ל-1.7.
מטה-אנליזה זו הציגה ראיות ברורות ליעילות של סרטרלין, פרוקסטין ודולוקסטין. כמו כן, נמצא כי קיימת היררכיית בטיחות בין נוגדי הדיכאון השונים, למרות מחסור בדיווחים על תוצאי הבטיחות.