מתן סלניד מגן על שריר הלב לאחר אוטם ולפני חידוש הזרימה

הואיל ורמות סלניום בדם יורדות לאחר איסכמיה ונזק מחידוש הזרימה (רהפרפוזיה), והואיל ורמות סלניום נמוכות משויכות לתוצאות שליליות, ביצעו חוקרים ממכון המחקר על שם פרד האצ'ינסון שבסיאטל, סדרת ניסויים שנועדו לקבוע כיצד משפיע הנזק כתוצאה מרהפרפוזיה על התפוצה של סלניום.

בנוסף, בדקו החוקרים אם צורות כימיות שונות של סלניום עשויות להשפיע על התוצאה לאחר איסכמיה ונזק מרהפרפוזיה. כמו כן נבחנו ההשפעות המטבוליות של מתן של סלניד.

המחקר בוצע בעכברים בוגרים זכרים. על מנת למקם את הסלניום, החוקרים הזריקו לעכברים מנות מזעריות של סלניום מסומן ומדדו את רמתו בדם וברקמה לאחר איסכמיה ורהפרפוזיה.

כדי לבחון אם מתן סלניום חיצוני יכול להפחית את מידת הנזק, החוקרים הזריקו לעכברים מלחי נתרן-סלניט או נתרן-הידרוקסיסלניד לאחר שלב האוטם (חסימה של עורק קורונרי למשך 60 דקות או חסם עורקים על גבי הגפה למשך 90 דקות) ולפני ביצוע רהפרפוזיה שנמשכה חמש דקות.

על מנת לבחון את ההשפעה המטבולית של סלניד, חשפו החוקרים את העכברים לגז הידרוקסיסלניד למשך 3 שעות.

החוקרים מצאו, שלאחר אוטם ורהפרפוזיה ישנה ירידה של סלניום בדם וכן הראו קשר הפוך בין רמת הסלניום לחומרת הפציעה.

עוד מצאו החוקרים שרק סלניד (ולא סלניט) מתביית על רקמות פצועות. כמו כן נמצא, שסלניד מפחית את הנזק ללב בשיעור של 88%. באשר למטבוליזם, לאחר מדידות של תצרוכת חמצן, ייצור פחמן דו חמצני וטמפרטורת גוף, לפני, במהלך ולאחר הזרקה של סלניד הידרוג'ני – נמצא שסלניד מפחית את המטבוליזם, וכנראה, כך סוברים החוקרים, זו הדרך באמצעותה הוא מפחית את הנזק לשריר.

ערכה: ד"ר שירי אלפרט

מקור:
Iwata A, Morrison M, Blackwood J, Roth M. Oxytocin Facilitates the Extinction of Conditioned Fear in Humans. Crit Care Med. Published ahead of printing. Last update; 6th April 2015.